ההאם תוכלו להסכים עם מצב בו ילדים יודחו מהחברה רק כיוון שאין ביכולתם של הוריהם לקנות להם בגדי מותגים ויוקרה? ואתם ההורים, האם אתם מוכנים להוציא בכל שנה הוצאה של אלפי שקלים על ביגוד ילדיכם לבית הספר? או שמא תעדיפו לקנות חולצות עם סמל בית הספר במחיר נגיש יחסית? האם אתם לא מפחדים שתלמידים זרים יוכלו להיכנס לבית הספר של ילדיכם ולאיים עליהם או לפגוע בהם, כיוון שלא זוהו כזרים בכניסה לבית הספר? לכל השאלות האלו קיימת תשובה אחת: תלבושת אחידה. תלבושת אחידה הינה קוד לבוש בבתי ספר, ובישראל בדרך כלל היא כוללת חולצה פשוטה עם סמל בית הספר, ומגבלות על לבוש צנוע ומכבד. נושא התלבושת האחידה מעורר מחלוקות רבות, ובשנה האחרונה עלה שוב לכותרות לאחר מחאת תלמידים להנהיג שוויון בין בנים ובנות במגבלות על הלבוש לבית הספר (לבנות נאסר להגיע עם מכנסיים קצרים בעוד שעל בנים לא חל איסור כזה).

 

יש הטוענים כי יש לחייב את תלמידי בתי הספר היסודיים והתיכונים בהגעה עם תלבושת אחידה לבית הספר. אני מסכימה עם טענה זו בשל הנימוקים הבאים:

 

ראשית, התלבושת האחידה מצמצמת פערים כלכליים וחברתיים בין התלמידים; חלקכם וודאי הורים לילדים הלומדים בבתי ספר, ואני מניחה שיצא לכם לא פעם להיתקל במצב בו הילד מבקש מכם בגד של מותג יוקרה כי ראה אותו על רבים מחבריו. כך אתם עומדים בקונפליקט פנימי קשה; מחד גיסא, מצבכם הכלכלי לא מאפשר לכם להוציא כסף מיותר על מותרות במקום להשתמש בו לדברים חשובים באמת, אך, מאידך גיסא, כיצד תוכלו למנוע ממנו להרגיש שייך ולהיות חלק מהחברה הרודפת אחר כסף וחומריות. במקום זאת, תארו לכם אם במוסד הלימודי בו לומד ילדיכם היו מחייבים הגעה עם תלבושת אחידה, סביר להניח שלא הייתם נתקלים בדילמה זו! במצב כזה, היות שכל התלמידים לובשים תלבושת אחידה, הם יבחרו את חבריהם לפי תכנותיהם, ולא לפי סוג הבגדים עמם הם מגיעים לבית הספר; כך, בגדי יוקרה או בגדים פשוטים לא ישפיעו על שיקול הדעת של התלמידים בבחירת החברים. יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית של שנת 2010, הדר שומן, הצהירה כי לדעתה ולדעתם של חבריה במועצת התלמידים, התלבושת האחידה מסייעת בצמצום הפערים החברתיים במיוחד עבור תלמידים שאינם מסוגלים לקנות תלבושת אחרת/ מותגים יקרים. בנוסף, שר החינוך לשעבר, גדעון סער, הסביר כי במוסדות שהנהיגו תלבושת אחידה, ניכרה תרומה בשיפור האקלים הבית ספרי באמצעות הדגשת המשותף, השוויוניות והגאווה הבית ספרית.

 

יתר על כן, תלבושת אחידה מהווה פתרון ללבוש הפרובוקטיבי; תלמידים יגיעו לבית הספר בלבוש מכבד, הולם וצנוע. כאשר חלה החובה בבית הספר ללבוש תלבושת אחידה עם הגבלות על לבוש הבנים והבנות, האפשרות של התלמידים ליצור פרובוקציה דרך לבושם, קטנה הרבה יותר. לדוגמא: לאחר קביעת ההחלטה כי תלמידי כל בית הספר (חטיבת ביניים, המעבר והתיכון) ב"מקיף ו'" מחויבים להגיע לבושים בתלבושת אחידה ולבוש צנוע, מספר התלמידים והתלמידות המגיעים לבית הספר עם לבוש פרובוקטיבי (מכנסיים קצרים, קרעים רחבים במכנסיים, חולצות בטן, גופיות חשופות, כיתובים פרובוקטיביים וכד'), קטן משמעותית.

 

בניגוד לעמדתי, יהיו מי שיטענו שאין לחייב את התלמידים בהגעה עם תלבושת אחידה לבית הספר, משום שהתלבושת האחידה מהווה הוצאה כספית מיותרת להורים. ההורים קונים לילדיהם מגוון רחב של חולצות, מכנסיים והנעלה ליום יום, לאירועים ולחגים, מדוע אם כך ההורים צריכים לשאת בעול נוסף על כתפיהם של הוצאות בגדים? מדוע התלמידים אינם יכולים להגיע לבית הספר עם הבגדים הנמצאים ברשותם? בגדים שהם אוהבים ומבטאים את אישיותם וייחודיותם, ולא חולצה פשוטה עם סמל, השנואה כל-כך על תלמידים כה רבים? אביגיל, תלמידה מבית הספר ברמלה, מספרת על תחושתה הקשה כאשר היא רואה את הוריה מיואשים מההוצאות הרבות המוטלות עליהם. הוריה של אביגיל, עושים הכל, רק כדי שהיא תלמד ותשכיל; הם נאחזו כל-כך באותו חוק, חוק "חינוך חינם", אשר לא מתקיים לצערם. בנוסף לכל ההוצאות של בית הספר, ועד ההורים, הטיולים ועוד כל מיני הוצאות קטנות, הם מוכרחים גם לשאת בהוצאה כספית נוספת, אשר נראית אומנם לא מזיקה, וקטנה מדי בכדי שתעיק על מישהו, אך להוריה של אביגיל ולהורים נוספים, הוצאת התלבושת האחידה אינה קטנה כלל.

 

במקרים מסוימים אני מסכימה עם מתנגדיי, משום שהנהגת התלבושת האחידה היא הוצאה כספית נוספת ומיותרת; ההורים נאלצים לשלם על חולצות וסווצ'רים עם סמל בית הספר למרות שכבר נמצאים ברשות ילדיהם בגדים אחרים המשמשים אותם מחוץ לבית הספר. בבתי ספר מסוימים, ישנו איסור גם על הגעה לבית הספר עם עליוניות וסוודרים, אלא אם כן סמל בית הספר מודפס עליהם, וכך ההורים מחויבים לקנות בגדים נוספים על אלו הקיימים כבר ברשות ילדיהם. כך נוצר מצב שהורים אשר בקושי מפרנסים את משפחתם, מחויבים גם לשאת בהוצאה כספית זו.

 

למרות זאת אני דבקה בעמדתי שתלבושת אחידה חשובה והכרחית, כיוון שהיא עוזרת לתלמידים להתמקד במטרה הכי חשובה של בית הספר- הלימודים, כך שהם יפנו את תשומת ליבם ללימודים ולא למראה החיצוני שלהם או של חבריהם. כאשר התלמידים עסוקים בשאלה כיצד להרשים את חבריהם באמצעות לבושם או/ו האיפור, דעתם מוסחת מהלימודים, מה שיכול לגרום לירידה בהישגיהם. לדוגמא: בהיותי בבית הספר היסודי, התקבלה החלטה על מתן אפשרות לתלמידים להגיע יום אחד בשבוע, יום שישי, ללא תלבושת אחידה. לאור החלטה זו, ניתן היה לראות מה היו השלכותיה; מעבר לתחרות הגדולה בין התלמידים, ובעיקר התלמידות, מי לבוש יפה יותר, ולמי יש יותר מותגים, התלמידים זנחו מעט את הלימודים; הם התעסקו בתחרות ביניהם, ולא במטרה אשר לשמה הוקם בית הספר- הלימודים. אלו הן ההשלכות כאשר הוחלט על יום אחד בלבד בשבוע ללא תלבושת אחידה, אם כן, מה תהיינה ההשלכות כאשר יגיעו התלמידים בכל ימות השבוע ללא תלבושת אחידה?

 

לסיום, לאור הדברים שהצגתי בחיבורי, ולאור מחקרי בנושא אני ממליצה לבתי הספר לאמץ את רעיון התלבושת האחידה, אך עם מעט שינויים בו; שיתוף נציגי התלמידים וההורים בבחירת התלבושת האחידה תפחית את התנגדות התלמידים לרעיון, ותגרום להם להרגיש שבית הספר מוכן לשמוע את קולם ודעתם בנושא. התלמידים יוכלו להציג על אלו דברים אינם היו מוכנים לוותר עליהם בתלבושת האחידה, וכך חופש הביטוי שלהם לא ייפגע. בקיץ, התלמידים יחויבו להגיע לבית הספר עם חולצה פשוטה עליה מודפס סמל בית הספר במגוון צבעים, ועל אורך המכנס בית הספר יחליט באופן שווה לבנים ולבנות. לעומת זאת, בחורף, לא קיים חשש שהתלמידים יגיעו בלבוש חשוף או לא מכבד, ולכן המלצתי היא לאפשר לתלמידים להגיע בז'קטים, מעילים ועליוניות ללא סמל בית הספר, ומתחת חולצת בית הספר או כל חולצה אחרת. כך, עם התחשבות בדעותיהם של התלמידים, יהיה ניתן להגיע לעמק השווה, ולהמשיך בהשגת מטרת בית הספר- למידה וחינוך, ולהניח לכל מה שמסביב..